בשנים האחרונות מתרחבת בעולם מגמה חדשה וחדשנית שבבסיסה הרעיון למזג, לפחות במידה מסוימת, בין שלושת המגזרים הותיקים בכלכלה ולאפשר לכל אחד מהמגזרים לבנות ולהתפתח תוך שימוש בנכסים של שני המגזרים האחרים.
לפי המודל, עסקים צריכים לקחת בחשבון את ההשפעות החברתיות והסביבתיות על הקהילות בהן הם פועלים, העמותות צריכות לתכנן עצמאות כלכלית ולהכין אסטרטגיית צמיחה כמו עסקים מצליחים והממשלה צריכה להשתמש במשאבים האדירים שעומדים לרשותה בצורה יעילה יותר ולטובת כלל האזרחים. המגמה הולכת ומתגבשת ונקראת לעיתים המגזר הרביעי בכלכלה.
באופן מסורתי מוגדרים שלושה מגזרים:
המגזר הראשון- הציבורי הממשלתי שממומן ע"י כספי המסים ושמטרתו להגן על האינטרס הציבורי, מה שנקרא בלשון העם ביורוקרטיה.
המגזר השני- הפרטי יוצר ומפיץ סחורות ושירותים לטובת מיקסום רווחים.
המגזר השלישי- החברתי תלוי תרומות ומענקים הכולל עמותות וארגונים ללא מטרות רווח שתפקידם הוא להבטיח שלכל הפרטים בעולם, חיים, צומחים ודוממים- יש מישהו שמדבר בשבילם.
כמובן שישנה, ותמיד הייתה, חפיפה מסוימת בין שלושת המגזרים- הממשלה היא תומכת עיקרית בעמותות וארגונים ללא מטרות רווח וכן מעניקה סובסידיות ותמריצים למגזר הפרטי.
המגזר הפרטי יכול לתרום כסף לארגונים חברתיים וליהנות מהקלות במס והינו תורם גדול למפלגות השונות במערכות בחירות ובחודשים שביניהן.
אבל למרות זאת קיימת בין המגזרים הבחנה שתוצאתה היא שכל ארגון חברתי באשר הוא נאלץ להשקיע אנרגיה ומשאבים רבים בכדי להבטיח זרימה קבועה של תרומות שתכסה חלק קטן מהעשייה החברתית או הסביבתית שבה בחר.
התפתחות מודל המגזר הרביעי
מכאן בעצם מתפתח מודל המגזר הרביעי שגורס – גם למטרות רווח אבל קודם כל למטרות הקהילה. פרופסור לכלכלה וזוכה פרס נובל לשלום בשנת 2006 מוחמד יונוס הוא חלוץ שתרם לעיצוב מודל המגזר הרביעי עוד בראשיתו.
בשנת 1983 הקים פרופסור יונוס את בנק גרמין (Grameen) שמטרתו להעניק הלוואות קטנות ליזמים ובעיקר לנשים יזמיות, באמצעותן הם יכולים להשקיע בפיתוח עסקיהם ולהתפרנס באופן עצמאי.
כמעט 20 שנה מאוחר יותר, הבנק של פרופסור יונוס הוא סיפור הצלחה בכל קנה מידה ומוכיח שאפשר לאחוז את החבל משני קצותיו – למעלה מ-1000 סניפים פרושים ברחבי בנגלדש וכ-12,500 אנשים מועסקים והעיקר, 98% מההלוואות משולמות חזרה לבנק, שיעור גבוה יותר מהאחוזים שמציגים בנקים מהמגזר השני בעולם המערבי.
השיטה, שנקראת מיקרו קרדיט, מיושמת היום כמעט ב-60 מדינות בעולם וכבר אפשרה לרבבות אנשים להיחלץ ממעגל העוני.
ביטויי המגמה בעולם ובישראל
העולם ממש רוחש בפעילות שקשורה למגזר הרביעי ולאחריות חברתית-עסקית וסביבתית-עסקית. אוניברסיטאות כמו הרווארד, סטנפורד ודיוק בארה"ב הקימו מרכזי יזמות חברתית בבתי העסק שלהם. בורמונט נחקק חוק המעניק מעמד רשמי לסוגים מסוימים של ארגונים חברתיים וישנן אפילו תוכניות לימודים עבור ארגונים חברתיים.
למעשה, המגזר הרביעי מבוסס דיו כדי ליצור מעגל שני של עסקים "לויינים" כמו קרנות הון והשקעות שמתמחות במיזמים חברתיים ואתרי אינטרנט שמתווכים בין המשקיעים לבין המיזמים השונים.
מחליטים על רעיון או מוצר לשיווק, רושמים חברה בע"מ ושוכרים משרד. "רקמת המדבר" ו"אריגת הנגב" הם שני פרויקטים למכירת שטיחים וצעיפים רקומים ע"י נשים בדואיות בנגב. מסעדת לילית משתפת פעולה עם עלם (העמותה לנוער במצבי סיכון בישראל) ומזה אחת עשרה שנים מכשירה בני נוער במקצועות הטבחות והקונדיטוריה.
עסקים אחרים הוקמו על מנת לספק מקומות עבודה לדורשי עבודה בעלי מוגבלויות פיזיות ונפשיות, שבחברות מסוימות מתקשים אפילו לקבל ראיון עבודה. באותה רוח הוקמו בארץ עשרות עסקים שמקיימים דו-קיום פורה ומפרה עם הקהילה בה הם יושבים כדי לספק פתרונות מקומיים לבעיות התעסוקה של התושבים המקומיים וכדי לפתח ולקדם את הקהילה.
המגזר הרביעי מכיר בכך שאנשים הם רב ממדיים, הם רוצים גם יזמות עסקית וגם פעילות חברתית, הם רוצים גם לשרת בקהילה וגם לשגשג ולהצליח. אנשים רוצים היום טוב לעצמם אבל גם לסביבתם.
