הליכי פשיטת הרגל בישראל, אשר מוסדרים בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, נועדו להתמודד עם מצב בו אדם או חברה אינם בעלי יכולת מידית לפרוע את חובותיהם לגורמים עסקיים שונים, ובשל כך מבקשים כי בית המשפט יתערב ויעניק להם הגנה משפטית מרדיפת הנושים, זאת בכפוף להתחייבותם לפרוע את חובותיהם בהדרגה, ובהתאם ליכולתם הכלכלית.
לאחר הגשת הבקשה לבית המשפט לצורך פתיחת ההליך, וככל שזו אושרה מטעם בית המשפט, ממנה בית המשפט כונס נכסים רשמי, אשר מתפקידו לרכז את כלל נכסיו הרכושיים של פושט הרגל, וזאת במטרה לחלקם באופן צודק בין הנושים.
חלוקה זו, אשר מהווה לרוב את ליבתו של הליך פשיטת הרגל, מעלה את השאלה כיצד ניתן לחלק באופן הוגן את נכסיו של החייב, ובמיוחד מאחר ובמרבית המקרים נכסים אלו אינם מספיקים לצורך פריעת חובותיו של פושט הרגל במלואם.
עיקרון העדיפות במסגרת הליך פשיטת רגל
החוק הישראלי מתמודד עם סוגיה זו במסגרת פקודת פשיטת הרגל, וזאת באמצעות מיונם של כלל הנושים למספר רמות, ובהתאם למידת זכאותם ליהנות מנכסיו של פושט הרגל.
עיקרון זה, המוכר בשם עיקרון העדיפות, גורס כי מאחר ומטבע הדברים לא כל נושיו של פושט הרגל הינם בעלי זכות זהה ליהנות מנכסיו, ובמיוחד בשעה שאלו מוגבלים, הרי שחלוקת הנכסים בין כלל הנושים נדרשת להתחשב גם בעובדה זו.
החוק קובע, כי העדיפות הראשונה לפירעון החוב תינתן לנושים אשר מחזיקים בבעלות קניינית על נכסיו של פושט הרגל, או שהינם בעלי זכות קניינית אחרת בנכסים.
מסיבה זו, ובעת הסדרת חובותיו של פושט הרגל, הנהנים הראשונים מפירעון החוב יהיו רשויות המס, אשר מופקדות על גביית מסי המקרקעין המוטלים על הנכסים. כמו כן, ייהנה מעיקרון זה כל מי שמחזיק בשעבוד קבוע על הנכסים, או כל בעל זכות קניינית אחרת בהם.
בהמשך, העדיפות לפירעון החוב הינה למימון עלויות הפירוק של נכסים אלו, וככל שמדובר בנכסיה של חברה הנמצאת בהליכי פירוק כלליים.
לאחר פירעון החובות שבדרגות העדיפות הקודמות, העדיפות תוענק לנושים המחזיקים בשעבוד זמני על הנכסים, המוכר גם בשם "שעבוד צף".
אף כי זכות הפירעון של נושים אלו מובטחת אף היא במסגרת החוק, עדיפותם פחותה מעדיפותם של בעלי זכות קניינית קבועה, או בגין עלויות פירוק הנכסים כאמור.
בהמשך, העדיפות עוברת לפירעונם של כלל חובותיו הנותרים של פושט הרגל, וזאת למעט חובותיו לבעלי המניות (במידה ומדובר בחברה). חובות אלו נפרעים רק לאחר פירעון כל שאר החובות, והינם בעלי מידת העדיפות הנמוכה ביותר.
יובהר בהקשר זה, כי על מנת שהנושים המוגדרים כבעלי רמת עדיפות מסוימת ייהנו מפירעון החוב, יש ראשית לפרוע באופן מלא את החוב מטעם הנושים הממוקמים ברמת העדיפות הגבוהה יותר, כאשר עד לפירעון מלא של חובות אלו, לא ניתן להתחיל בפירעון החובות של הנושים ברמות העדיפות הנמוכות יותר.
מהו עיקרון השוויון במסגרת הליך פשיטת רגל?
עיקרון השוויון, המשתלב בעיקרון הקודם, קובע כי בשעה שכונס הנכסים מבקש לפרוע את חובותיו של פושט הרגל, הדבר יבוצע באופן שוויוני בין כלל הנושים המוגדרים כבעלי אותה רמת עדיפות, וזאת ללא חשיבות לשאלת מהותו של החוב, תאריך היווצרותו, או כל סוגיה אחרת.
גם במידה ונכסיו של פושט הרגל אינם מספיקים לצורך פירעון כלל החובות, הרי שהנכסים הקיימים יחולקו בין כלל הנושים שבאותה רמת עדיפות, כאשר כל נושה יזכה לפירעון אחוז דומה מהחוב שבידו.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
הרפורמה בפשיטת רגל – מהי הרפורמה החדשה? ומי יכול להרוויח ממנה?
